שלבי ואח' נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ - פסקדין

פסק דין

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1."כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" כך קבע השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) ,840 , 856. בפרשה אחרת נאמר כי "כבודו ושמו הטוב של אדם יקרים לו - למיצער - כגופו. ומה אדם קונה זכות על גופו - שלא יפגעו בו - כן קונה הוא זכות שלא יפגעו בכבודו ובשמו הטוב" (בג"ץ 6126/94 - גיורא סנש ואח' נ' יו"ר רשות השידור תק-על 99(2), 806 ,עמ' 828).

התביעה המונחת בפניי, עוסקת בפגיעה בכבודם של התובעים, בביזויים והפלייתם במהלך בידוק ביטחוני שבצעה לגביהם הנתבעת, לקראת חזרתם ארצה בטיסה מארה"ב.

2.להלן תמצית העובדות הדרושות:

2.1התובעים, אחים תושבי הכפר אכסאל שבגליל, יצאו במהלך חודש פברואר 2007 לארה"ב במסגרת טיול שארגנה חברת הביטוח מנורה לסוכניה. יחד עם התובעים נסעו סוכני ביטוח נוספים, 17 במספר, ששהו כולם יחד בעיר ניו -יורק. התובעים היו הערבים היחידים בקבוצה.

2.2ביום 1.3.07 חזרו התובעים ארצה בטיסת "ישראייר" שהיתה מיועדת לצאת מנמל התעופה JFK בניו-יורק בשעה 15:35. לקראת הטיסה, הם התייצבו בעמדת הבידוק, כארבע שעות לפני מועד ההמראה. מבין חברי הקבוצה, חזר יחד עם התובעים סוכן ביטוח אחד בלבד עם רעייתו, שכן יתר הסוכנים בחרו להאריך את שהותם בניו יורק.

2.3הבדיקה הראשונית שנעשתה, כללה סדרה של שאלות זהות שנשאלו פעמיים ברצף על ידי שני אנשי ביטחון שונים מטעם הנתבעת. הבידוק התבצע בנימוס וברוגע ובמהלכו סיפרו התובעים לנציגי הביטחון כי הנם סוכני ביטוח וכי נסיעתם היתה במסגרת קבוצת סוכנים מטעם חברת הביטוח מנורה. עוד ציינו שהתובע 1 הנו עובד בכיר במועצה המקומית אכסאל בעוד התובע 2 הנו עובד הסתדרות, ושניהם חברי מפלגת העבודה וכי ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל ושר הביטחון עמיר פרץ ביקרו בביתם.

2.4בשלב זה נתבקשו התובעים להשאיר בעמדת הבידוק את המזוודות, לרבות כבודת היד שנשאו עמם, ולחזור בחלוף כשעתיים. לטענת התובעים, כבר בשלב זה היה ברור כי הם זוכים ליחס שונה מכלל הנוסעים.

מקץ כשעתיים חזרו התובעים, אולם לדבריהם נאמר להם לשוב בשנית כמחצית השעה לאחר מכן, על מנת לקבל את כבודת היד השייכת להם. בשובם נאמר להם כי משלב זה ועד לעלייתם למטוס, תתלווה אליהם עובדת בטחון מטעם הנתבעת, הגב' קרן וינברג (להלן" קרן").

2.5הואיל וחל עיכוב בטיסה, התארך אותו ליווי מעבר למשוער ועובדת הביטחון התלוותה לתובעים בכל אשר פנו במהלך ההמתנה להמראה. דעתם של התובעים לא היתה נוחה מאותו ליווי ומעקב, והם חשו כי נוהגים עמם כאילו מדובר היה בעבריינים או פורעי חוק מסוכנים. לשאלתם מדוע "שפר עליהם מזלם" והם זכו לליווי ומעקב, לא ניתן כל מענה ענייני.

2.6בשלב כלשהו, לאחר שכבר נכנסו לאזור שער העליה למטוס, קיבל התובע 1 שיחת טלפון למכשיר הנייד שהיה ברשותו. התובע קם ממקום מושבו והלך תך כדי שיחה אל עבר החלון. לאחר מכן נכנס לשירותים. בצאתו נזפה בו קרן והטיחה בו כי הגזים וכי אינו יכול להסתובב סתם כך חופשי, באופן שאינו מאפשר לה קשר עין עמו.

התובע 1, אשר חש כעוס ופגוע עד עמקי נשמתו, השיב לדבריו, לקרן כי אין לה זכות להתנהג אליו בצורה שכזו וכל עוד היא לא עוצרת אותו בגין עבירה כלשהי אז "שתעוף ממנו". לטענת התובעים, אנשים שהיו בקרבת מקום, ניגשו אליהם, הזדהו עמם ואמרו כי אין כל הצדקה ליחס המחפיר לו הם זוכים.

2.7לטענת התובעים, בשלב זה, פנה אליהם קצין הביטחון של הנתבעת מר אילן אור (להלן: "אילן") ולאחר שהציג עצמו, נזף בהם על הדברים שהשמיעו באזני עובדת הביטחון. אילן הגדיל לעשות כאשר דרש מאת התובע 1 להתנצל בפני קרן, שאם לא כן, הוא לא יורשה לעלות לטיסה. התובע הרגיש מושפל ומבוזה עד עפר, ישב על אחד הספסלים בטרמינל ומירר בבכי לפני עוברים ושבים. לא זו בלבד שזכה ליחס מפלה אשר החל מרגע הגיעו לעמדת הבידוק של הנתבעת, ושיאו היה בליווי ובמעקב שהוצמדו לו, ולא זו בלבד שספג נזיפה מעובדת הביטחון על כך שהעז להתרחק משדה ראייתה כאשר נכנס לשירותים, אלא שעתה הוא נדרש להתנצל בפומבי בפניה, אחרת לא יורשה לעלות למטוס. לאחר שנרגע ושקל את המצב, ולאור הפצרותיו של אחיו, התובע מס' 2, ומתוך חשש שמא לא יורשה לעלות לטיסה, ניגש התובע 1 והתנצל בפני קרן ובסופו של דבר עלה למטוס.

3.בתביעתם טענו התובעים כי הנתבעת ביצעה כלפיהם שורה של עוולות, לרבות עוולת רשלנות, הפרת חובות חקוקות, עוולה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים ועוולה לפי חוק איסור לשון הרע. עוד נטען כי הנתבעת התנהלה בחוסר תום לב ופגעה בזכויות החוקתיות המוקנות לתובעים מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, לרבות הזכות לשוויון והזכות לתנועה, וכי בהפעילה סמכויות המוקנות לה בדין, פעלה באופן בלתי סביר, בחוסר תום לב, ובאופן שרירותי ורשלני, תוך חריגה מגבולות הסמכות שהוקנתה לה.

4.הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה, כי פעלה משיקולים זרים או מפלים כלפי התובעים, והפנתה לצרכי הביטחון המחייבים נקיטת אמצעי בידוק קפדניים להבטחת שלום הטיסות והנוסעים. לדבריה, מאחר והתובעים עברו בדיקה ביטחונית מקיפה באופן ייחודי, הוחלט ללוותם עד לשער העליה למטוס. זאת בכדי לחסוך מהם את הצורך לעבור בדיקה חוזרת ליד השער, בדיקה הכרוכה באי נוחות שכן היא היתה מתבצעת לעיני כלל הנוסעים, ובסופו של דבר פוגעת בפרטיותם של התובעים.

הנתבעת אישרה בכתב הגנתה כי התובע 1 אכן נדרש להתנצל בפני קרן, כתנאי לעלייתו למטוס. זאת לאחר שהלה התפרץ בצעקות עליה ואף איים להכותה. לאור זאת נאמר לתובע כי באם לא יירגע ויתנצל על מעשיו הוא ל יורשה לעלות לטיסה.

עד כאן פרטי האירוע וטענות הצדדים לגביו.

הליווי והמעקב - הליך תקין, האמנם?

5.הבידוק שנערך על-ידי הנתבעת, נעשה מכוח הוראות חוק הטיס (בטחון בתעופה האזרחית), התשל"ז-1977 (להלן:"חוק הטיס"), אשר חלות על כל כלי הטיס הישראלים בכל מקום, מכוח סעיף 22 (א)(1) לחוק.